החודש הזה, חודש תשרי הוא חודש מופלא בעיני.
הוא מתחיל בראש השנה. חג זה מזמין אותנו להתכוונן לשנה החדשה שמגיעה.
אנחנו בוחנות מה עשינו ועברנו בשנה החולפת. מה היינו מבקשות עבור עצמנו לשנה החדשה ולא פחות חשוב, אנחנו משליכות מעלינו את כל המיותר, את כל הדברים שלא משרתים אותנו יותר ולמעשה מכבידים עלינו ומפריעים לנו כעת לחיות את החיים אותם אנו מעוניינות לחיות.
אחר כך, לקראת יום הכיפורים ובמהלך עשרת ימי התשובה, המועד הזה מזמין אותנו לתהליך של התבוננות וניקיון פנימי. התבוננות עמוקה ישירה, אמיצה ואמיתית בכל מה שיש בנו. את מה שאנחנו אוהבות, נשמור, את מה שלא, נשליך. נפנה מקום לחדש, לטוב ולמדוייק יותר. נבקש סליחה מעצמנו ומאחרים. לא נשמור בבטן אף רגש של כעס, טינה, עצבות, קינאה, הכל נשליך החוצה. נפנה מקום לעשות לנו טוב. זאת הזדמנות נהדרת לתקן, לדייק, להעריך את מה שיש, לבקש סליחה ולעשות שלום עם עצמי ועם סביבתי
ולבסוף כאשר אנחנו רחוצות, נקיות, קלות יותר ומדוייקות יותר מגיע חג סוכות ובו אנחנו שוב בונות את ביתנו.
אך הבניה היא בניה ארעית. בעיני אני רואה אותה כמסמלת שני דברים.
ברמה הראשונה היא מזכירה לנו שהבית הוא המשמעות והערך שאנחנו מעניקות למקום מסויים. התוכן, הרגש והמחשבה שאנו יוצקות לתוך הסוכה היא שהופכת אותה לבית ולא הסוכה עצמה. אין כאן שום דבר יציב, מפואר ומנקר עיניים ובכל זאת, זה בית.
וברמה השניה היא מזכירה לנו שככל שאנחנו מחוברות יותר לעצמנו, אנחנו נושאות את ביתנו איתנו לכל מקום, היכן שנלך. הוא נייד ואינו נוקשה ומקובע. ולכן גם טלטלות החיים והפתעות הדרך לא יוכלו להוציא אותנו מביתנו. הוא נמצא עמוק בנו.
הידיעה הזאת, התחושה הזאת שבכל מקום שאליך, אני נושאת את ביתי איתי, יש בה המון עוצמה, המון כח, המון שקט והמון המון בריאות.
חודש תשרי והמועדים המיוחדים המצויים בו מאפשרים לנו לצאת למסע פנימי מרתק ומרגש שבסופו, אם נבחר באמת לצעוד בדרך, נמצא את עצמנו שלוות יותר, אוהבות יותר, שמחות יותר ובריאות יותר.
